החרדה האנושית מתבטאת בשתי צורות עיקריות:
- חרדה פראנואידית – בה נחווה האחר כמאיים, הרסני, תוקפני. החרדה הזו שזורה בפחד ממשי: האחר עלול להשמיד אותי.
- חרדת אשמה – בה אני נתפס כפוגע באחר, כמי שהורס או מקלקל, ומכאן תחושת האשמה הקשה שמלווה אותה.
שני סוגי החרדה שואבים את כוחם ממרכז מוחי בשם אמיגדלה – אזור דמוי שקד, עתיק מבחינה אבולוציונית, הקיים גם במוחם של זוחלים, וממלא תפקיד מרכזי בזיהוי סכנות ובהישרדות.
לחצו לקריאה על הסוגים השונים של הפרעות חרדה
מיקומה של האמיגדלה במרכז המוח הופך אותה למשפיעה במיוחד: כשהיא מופעלת, היא משליכה על כל חלקי החוויה – החשיבה, הרגש, תפיסת המציאות והגוף הפיזי.
בעידן המודרני – תחרותי, חשוף, רווי מידע סותר ומתעתע (כגון ברשתות החברתיות) – האמיגדלה מופעלת תכופות, לעיתים תכופות מדי. מוח האדם, שהתפתח במשך אלפי שנים, עדיין לא הסתגל לקצב החיים המודרני, ואנו מוצאים עצמנו לעיתים תחת "אזעקת שווא" תמידית.
חשוב להבין: לצד האמיגדלה (המוח ה"רגשי" – זוחלי/יונקי), יש לנו גם את הקורטקס הפרה-פרונטלי – החלק הקדמי של המוח, הקרוב למצח, שמאפשר חשיבה מורכבת, פתרון בעיות, תכנון עתיד ומודעות עצמית. אך בעת חרדה, "ההיגיון" נדחק הצידה – והאמיגדלה תופסת פיקוד.
איך מרגיעים את החרדה?
לא על ידי הכחשה, בריחה או ניסיון לעקוף – אלא דווקא דרך המפגש עימה. טיפול פסיכולוגי יכול לסייע להחזיק את החוויה, לשאת אותה, ולהתחיל לפרום את חוטי הפחד.
חרדות רבות נולדות על רקע ילדות מורכבת, בה החרדה הבסיסית לא קיבלה מענה בטוח – וכך נטמעה לעומק במערכת הנפש. החרדה, במובן זה, היא כמו חום – אינדיקציה לכך שמשהו במערכת אינו מעוכל כראוי.
ועדיין – לחרדה יש גם תפקיד חשוב: היא מניעה אותנו קדימה, מעוררת פתרונות חדשים, ודוחפת אותנו לפעול – לעיתים, באופן יצירתי ופורץ דרך.
