אשמה
האדם האשם
במאמר זה אני פונה לאלו מבני האנוש אשר סובלים מרגשות אשם מאסיביים המלווים אותם בכל צעד ושעל בחיים. זהו סבל, סבל שמצמצם את ההתנהגות שלנו מעיק ומכביד ולא מאפשר לפתח מערכות יחסים אותנטיות. כל מפגש אנושי יכול לגרום לעינוי נפשי. מצד אחד אנחנו מרגישים לא בסדר, רעים ופוגעניים מצד שני בתוך תוכנו עמוק עמוק בפנים מוחבא ומוסתר האני האמיתי שלנו שיודע שגם לנו מגיע להרגיש טוב עם החלטותינו בלי להרגיש אשם. זה הזמן לפנות לטיפול. ולשנות את דפוסי האשמה.
תחושת אשמה מוכרת לכולנו. אנו מרגישים לא בסדר כאילו עשינו משהו רע. כאשר חברינו, בעלינו ונשותינו, הורינו וילדינו לא מרוצים ממשהו, הם גורמים לנו להרגיש אשמה, זה באשמתינו, אני כנראה עשיתי משהו לא בסדר, יכולתי יותר, אני באמת יכולה יותר (הרי תמיד אפשר יותר). כדי לעורר את רגשות האשם מספיק מבט מסויים, דלת נטרקת, או טון לא נעים. מיד תרגישו מוצפים ברגשות אשם אפילו כשאין כל סיבה להרגיש כך!!! רגשות האשם יחוללו את הסערה בתוכינו ונרגיש רע/ פשוט רע.
לאדם האשם קשה להגיד את רצונו. לדוגמא חברים הזמינו אותך ולא "בא לך" ללכת. התגובה האוטומטית תהיה להמציא תירוץ כדי להתחמק. אתה משקר כדי לא לפגוע ברגשות החבר ובו בזמן להרגיש נוכל ושקרן. סתם להגיד לא בא לי יכול לגרום לך לסבל נוראי. מה הם יחשבו עליי, איך הם ירגישו, איזה מין חבר אני, אי אפשr לסמוך עליי, עכשיו כועסים עליי ומאוכזבים והנה האדם האשם יכנס עוד יותר לקונכיה שלו (תגובת בריחה – flight). לאדם האשם קשה לו להגיד לא! לא מתאים לי! ואנו פועלים מ"לא נעים לי". "לא נעים לי" מוביל את חייכם. לא נמאס לכם?
איך נוצרות תחושות אשמה?
אחד ההסברים לכך הוא החינוך והחיברות שאנו עוברים כבני אנוש החיים בתוך חברה מסויימת. כולנו נולדים עם היכולת לחוש רגש אשמה מכיוון שזהו רגש האמור לאפשר לנו לחיות בתוך חברה. החשיבה הפרודיאנית היא כי אם היינו משחררים את דחפינו ויצרינו לחופשי אזי היינו רוצחים, גונבים ומתנכלים לזולת. רגש האשמה אמור לשמור עלינו מלעשות ככל העולה על רוחינו. אבל מרכיב בריא זה יצא מאיזון, משתלט על כל החוויה שלנו ואין אנו יכולים לפעול כפי רצונינו.
יש הורים ומחנכים המגבירים את רגשות האשמה בדרך החינוך שלהם: "את ילדה רעה", "אני מתבייש בך". יש הורים המחנכים להרגיש אשם, לא בסדר, וחרד. מצפים מאיתנו שנתנהג בדרך מסויימת ואם איננו מתנהגים כך אנו "ילדים רעים".
כילדים אין לנו את היכולת לנפות, ואין לנו את היכולת לא לקחת פנימה. אנו לוקחים הכל פנימה ומקבצים לתוך עצמינו. ילד שאימו דחתה אותו לדוגמא, יחווה עצמו כרע ואשם ולא את אימו כרעה. לעומת זאת הילד שאימו מתפעלת ממנו יחווה עצמו כטוב).
איך מפסיקים להרגיש אשמה?
בתהליך טיפולי נייצר הבנות והרגשות שונות לגבי עצמינו ולגבי העולם סביבנו.
נבין כיצד אחרים יכולים לשלוט בנו שליטה סמויה על ידי מניפולציות רגשיות וכיצד לא להיות מושפע ממניפולציות אלו. נבנה את היכולת הנפשית להגיד לסביבתך "די לרגשי" או לא להיות ושפע מהריגשי המופעל עליך. איש לא יכול להשפיע על רגשותיך או על התנהגותך אם אינך מאפשר לדבר זה להתרחש.
נפנים את הזכויות הבסיסיות שיש לנו כבני אדם עצמאיים. הזכות הבסיסית להגיד לא! לא מתאים לי! גם אם האחר מאוד מאוד רוצה דבר מה.
נבין כי כדי להיות אדם עצמאי המחליט על חייו יש לקחת אחריות על מעשינו. ואם אנו שלמים עם מעשינו ותוצאות התנהגותינו, אף אחד אחר לא יכול לשפוט אותנו. ונלמד לא לתת לאחר לרמוס את ההחלטות שלנו.
כמו כל תהליך טיפולי זה דורש זמן ומאמץ מנטאלי ובסופו של דבר התנהגותי. אני מלווה אותך, תומכת, ומבינה אותך ואת עולמך הפנימי האמיתי ונותנת תוקף למי שאתה. זו ההתחלה של התהליך!
ויסות רגשי
רגשות יכולים להיות עוצמתיים ביותר בעיקר רגשות כמו כעס, זעם ועלבון. אבל גם רגשות אחרים כמו פחד וחרדה, מבוכה ובושה, קינאה, ריק ועצבות. אפילו התאהבות והתרגשות שהם אמנם רגשות חיוביים, אך גם הם יכולים להיות עוצמתיים מדי. כאשר רגשותינו אינם מווסתים התחושה היא אי יציבות נפשית, טלטלה וערעור. אי היכולת לשאת רגשות ולווסתן מייצרת בנו הכרח להתווסת באמצעות תלות בדברים אחרים: פעולות (פוגעניות), אנשים, אוכל, סיגריות, ועוד.
חוסר ויסות רגשי מקורו בהקשר הסביבתי בו גדלנו וההקשר הסביבתי הנוכחי בו אנו חיים וגם כמובן בנטייה גנטית. ואיך לא בלי היחסים המורכבים בין השניים: סביבה ותורשה.
מה זה חוסר בויסות רגשי?
כולנו מכירים את התחושה שהרגשות מציפים אותנו, רגשות חזקים חיוביים או שליליים ומפרים את היכולת שלנו לחשוב ולפעול בהיגיון. או אז, אנו נמצאים בתוך בועה רגשית חזקה שאינה מרפה ואיננו יודעים איך לצאת מזה. זאת ועוד, לעיתים המצוקה הרגשית לא רק שאינה מתווסתת היא אף גדלה. במצב של אי ויסות רגשי המערכת הרגשית עובדת ״שעות נוספות״ ובגלל העוצמה אין יכולת לווסת את הרגשות ואת ההתנהגות המתלווה אליה. לדוגמא, מישהו עצבן אותך בעבודה, זלזל בך ובעבודתך, וזה התמיע חוויה רגשית קשה ומציפה, אין לך יכולת להירגע בכוחות עצמך, תהיה מאוד עצבני אותו היום, מעגל זה יפעיל את כלהפעמים בהם זלזו בך ועצבנו אותך בצורה זו, והרגש יכול לעלות ולהתעצם, מתי שהוא תצטרכי לפרוק את המתח: צעקות על הילדים, על מישהו בסביבה, פגיעה עצמית כלשהיא- דרכים בלי אדפטיביים להתווסת. העצבים ימשיכו לשהות בתוכך, יפריעו לשינה, והנה יום חדש מתחיל ואת או אתה מותשים לחלוטין.
יש מספר מאפיינים המגדירים חוסר בויסות רגשי:
- רגישות גבוהה מאוד לגירויים רגשיים – הכוונה היא כי אנשים עם רגישות גבוהה יבחינו בכל איתות רגשי אצל האחר בתקשורת בינאישית: הבעת פנים, טון דיבור, שפת גוף.
- התגובה לאיתותים רגשיים אלו תהיה חזקה מאוד לדוגמא: כעס, זעם ועלבון – בשל פרשנותם כפוגעניים.
- החזרה למצב הרגוע תהיה איטית.
- האיתותים הרגשיים שייקלטו במערכת ישארו לזמן ארוך, לימים ולשנים, ואותם הרגשות העוצמתיים הראשוניים יחוו שוב ושוב לאורך שנים.
השפעת הסביבה הקרובה
במשפחה טובה דיה, בה ההורים רואים ומבינים את צרכי הילד ניתן לילד תיקוף רגשי (ולא רק רגשי) לעיתים תכופות.
הנה כמה דוגמאות פשוטות: כשילדתכם בת השלוש אומרת שהיא צמאה באופן טבעי ההורה יתייחס אליה ויגיש לה באווירה רגשית כזו הילד המתפתח לומד להכיר עצמו ויודע את עולמו הפנימי צרכיו ומאווייו. לדוגמא, כשתינוקת בוכה ההורה ייגש אליה, יתייחס אליה וינסה להבינה ולהרגיעה ולא יאמר לדוגמא ״תפסיקי להתבכיין״. כאשר ילד אומר לדוגמא ״עשיתי כמיטב יכולתי״ ההורה לא יגיד ״לא נכון לא עשית״!
במשפחות בהן יש תיקוף לילד ולעולמו הפנימי, הרגשות, האמונות, המחשבות והתפיסות של הילד נלקחו בחשבון וברצינות רבה. לתקף, אגב, לא תמיד אומר להסכים עם רצונות הילד אלא רק לראותם ולהכיר בהם. כל צמיחה זקוקה לגבולות, וגבולות חשובים לא פחות מהכרה רגשית. זהו האיזון ביניהם שמייצר התפתחות נפשית תקינה.
במשפחה שאינה מתקפת את נוכחותו של הילד, התקשורת הבינאישית תכלול התעלמות, זלזול או תגובה כלשהי מוגזמת ושאינה מותאמת לצרכי הילד. פערים מתמשכים אלו בין החוויה הפנימית של הילד לתגובה הבלתי מותאמת מצד ההורים מייצרים בין היתר בעיה בויסות הרגשי.
כיצד מטפלים בחוסר ויסות רגשי?
בטיפול פסיכולוגי איתי נלמד את החוויה האישית שלך ונתקף אותה, ניתן לה מקום והבנה. בנוסף, נלמד לעכב את ההתנהגות האימפולסיבית הקשורה לרגשות החזקים המתעוררים. התנהגות זו גם היא אינה מווסתת ויכולה לגרום נזק רב לעצמי ולאחר. נלמד להרגיע את הרגשות העוצמתיים ולארגן את ההתנהגות שלנו כך שנשיג את המטרה שלנו בלי לפגוע בעצמנו או באחר.
לדוגמא מטופלת עם הפרעות אכילה הגיעה לטיפול כאשר אינה מודעת מדוע היא אוכלת בצורה בולמוסי. ואח"כ מקיאה במשך שנים. מבחינתה היא רוצה להיות רזה ותו לא. בטיפול ירדנו לעומק הבעיה והבנו את מקורותיה והתפתחותה. הבנו מתי הבולמוסים קורים ולמה הם קשורים. איבחנו את הרגשות המתלווים לבולמוס לפניו ואחריו. המטופלת למדה לשאת את הרגשות העוצמתיים הללו בלי האכילה המופרזת. התחושה הייתה של נצחון!
- הגעתי אלייך כאדם חרד מפחד וחסר ביטחון. והיום אנו מסיימים תהליך חשוב עבורי שאני יוצא ממנו אדם אחר… א.